סדר פסח

"חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתו, כְּכָל מִשְׁפָּטו וְחֻקָתו. כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אותו כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂותו. זָךְ שׁוכֵן מְעונָה, קומֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה. בְּקָרוב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה פְּדוּיִם לְצִיון בְּרִנָּה.  לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָלָיִם הַבְּנוּיָה."

לכל מורה במערכת החינוך יש תקופות לחץ במהלך שנת הלימודים. תקופת הלחץ העיקרית מתחילה בסוף אוגוסט ומסתיימת בתחילת יולי. אך גם תקופה זו מחולקת לרגעי שיא, אחד מרגעי השיא הלחוצים ביותר הוא ממש לקראת היציאה לחופשת הפסח.

בתקופה זו יש לבדוק את כל המבחנים, להזין ציונים ובשבוע שלפני החופשה... אספות הורים. הזמן המרגש הזה שבו הורים וילדים מגיעים לבית הספר יחדיו ומקבלים דיווח על מה נלמד בכיתה, מה הילדים למדו ומה ההישגים הלימודים. כמו כן מתקבל הדיווח על מצב חברתי, על מצב התנהגותי וגם על הרגלי הלמידה.

כמו בכל אספת הורים, וויכוחים, תלונות, עימותים לצד הסכמות, הבטחות ונזיפות אשר משקפות את מה שנלמד בבית, מה הילדים למדו ומה הערכים שהוטבעו בהם. כמו כן, מתקבלת תמונת מראה על מה נאמר בבית על בית הספר, על המורים, על השיטה וחדי החושים יכולים לחוש במשקעים שנותרו בהורים מהתקופה בה הם ישבו על ספסל הלימודים.

אכן, חוויה אנתרופולוגית מעניינת ומלמדת...

בזמן אספות ההורים למחנכות ולמחנכים אין רגע דל, זוגות זוגות נכנסים לכיתה ויוצאים עם דף ציונים מסכם ורשימת מטלות ומורים לפגוש. כל פגישה כזו מתחילה במילה טובה, ממשיכה בנזיפה או עידוד אם יש צורך ותמיד מסתיימת במילה טובה. אנחנו כאלה ביהייביוריסטים!

לעומת זאת, למורים המקצועיים יש הרבה זמן חופשי אותו הם מנצלים לבדיקת מבחנים, עבודות ומטלות או לסידור "תיק" העבודה המקצועי. לי אספות ההורים נתנו זמן לסדר את כל תוצרי התלמידים מהעבודות שהוגשו לי באתר מרכז אחד והקישור אליו בתחתית הטקסט, אבל רגע לפני שאתם עוברים למאגר היפיפה הזה (הם באמת עשו דברים יפים וכנראה גם למדו מהם)

הצגתי בפני תלמידי כיתה י"א את כל תכנית הלימודים לבגרות שלהם בסוף השנה. לאחר מכן נתתי מטלה: כל תלמיד או זוג תלמידים צריך לקחת אחד מהנושאים ולהכין ממנו פוסטר דיגיטלי ובו כל הסעיפים אותם עליהם ללמוד לבגרות. הצגתי זאת כהערכה חלופית המקנה ציון. 

הציון נבנה על פי קריטריונים אותם הם הציעו, הם גם קבעו כמה נקודות יקבל כל קריטריון. לאחר מכן כשמרתי שתהיה גם הערכת עמיתים התחילה תסיסה קלה, הם טענו שהערכת עמיתים אינה אובייקטיבית, 'חברים יתנו לחברים יותר ולאלה שלא חברים, פחות'. טענתי כי עליהם לנקד על פי קריטריונים שהם קבעו וכי הערכת העמיתים מהווה חלקיות מהציון.

לבסוף הם הסכימו כי הערכת העמיתים תהיה לכל היותר 15% מהציון של העבודה. הוספתי ואמרתי כי הערכת העמיתים גם היא חלק מהציון ועל כל תלמיד לבדוק לכל הפחות חמש עבודות, ויעלה ככל שיבדקו יותר עבודות. אנחנו כאלה ביהייביוריסטים!

אגב... גם אתם מוזמנים לתת ציון לעבודות...

לומדים היסטוריה הפוך: 

תוצרי תלמידים

ונהפוכהו

כשאני מלמד בכיתות י את התקופה של העת החדשה, המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון אני בדרך כלל מקיים דיון בכיתה להסביר על 'השחרור' שכפה נפוליאון על עמי אירופה ועל השינוי שזה יצר ועד כמה קשה היה ליישם את החלטות קונגרס וינה בעניין הרסטורציה. כי מי שקיבל חופש, מאוד קשה להחזירו למסגרת.

וכך גם בכיתות שאותן אני מלמד, התלמידים כנראה התרגלו לעניין כי הלמידה באחריותם, הם כנראה התרגלו ששיעור מתחיל בסרטון, בחידון, בסיור עולמי על גבי גוגל ארץ. כעת קשה להם יותר לעקוב אחר הרצאה פרונטלית מלווה ב'רק' מצגת. הם מחפשים את הריגוש, את הדיון. 

למעשה כיום אני מצליח ללמד רק את הפתיח ומיד הדבר הופך לדיון כיתתי. הם אוהבים לדבר, להתווכח, להתנגח, להציג את עמדתם גם אם זה אומר שלאחר מכן הם ילמדו לבד בבית את החומר הלימודי!!!

השבוע הם סיימו את העבודות שלהם בנושא הלאומיות המודרנית וכבר קיבלו עבודה חדשה, להכין הזמנה לקונגרס הציוני הראשון. את העבודות על הלאומיות המודרנית ניתן לראות באתר הבא. מומלץ בחום!!! שימו לב כי לאתר זה גם עולות ההזמנות לקונגרס. 

מתוך העבודות שניתנו לי עולות כמה מסקנות: 

מיומנויות המאה ה21 - הם מפגינים יצירתיות וחדשנות, הם חושבים בצורה ביקורתית אך לא תמיד בצורה מערכתית, אחד הדברים שקשה להם בעיקר הוא כאשר הם צריכים לקבל החלטות. הם מעדיפים שיגידו להם על מה לכתוב, קשה להם לבחור! לאט לאט הם לומדים כיצד ללמוד ורובם הראו כי יש להם סקרנות אינטלקטואלית. 

הם מצליחים ללמוד בצוות, אך כאשר מדובר על ארבעה תלמידים ומעלה זה הופך למסיבה והלמידה מתמוססת. בנוסף בדרך כלל כאשר מדובר על למידה קבוצתית תמיד יש מישהו ש'רוכב' על האחרים, לא עובד וקוטף את הצלחות חברי הקבוצה האחרים. 

מצד שני, העבודה על הלאומיות המודרנית היתה עבודה כבודדים או בזוגות ולהפתעתי הרבה היתה כאן למידה שיתופית! הם ישבו בבית, ויחד חשבו על רעיון, הוסיפו, העשירו, מהסיפורים ניתן היה 'לשמוע' את הקולות של שני הכותבים. הסיפורים ההיסטוריים, המיתוסים ודרך גיבוש התנועות היו בהחלט תוצר של למידה שיתופית!

מבחינת מיומנויות מידע ותקשורת. היו מקרים בהם למרות שנכתב מפורשות כי יש ליצור סמלים מקוריים, היו תלמידים שהעתיקו מהאינטרנט, כמובן שירד הציון וזה הוביל לדיון על זכויות יוצרים בכיתה (את תכנית באזל והזרמים בציונות לומדים לבד בבית). 

לצערי מתוך 17 עבודות: שתי עבודות הוגשו ב Google Sites, אחת באמצעות Google Drive, אחת ב Tumbler, אחת באתר 2All. והרוב - 12 - הוגשו על מסמך Word. כלומר יכולות ההפקה שלהם בכלים אינטרנטיים נמוכה או שהם מעדיפים להשתמש במוכר. אחת התלמידות אמרה לי לאחר ההגשה. "יאיר, גם אם נקבל 0 בעבודה, לפחות למדתי איך בונים אתר אינטרנט"

עוד נתון מעניין, מתוך 33 תלמידים ותלמידות בכיתה, רק שתי תלמידות ניגשו למבחן במקום להגיש עבודה. 

בכיתה י"א התלמידים קיבלו עבודה די גדולה. עברנו על האשנ"ב וכל תלמיד או זוג קיבל נושא אחד מהקבוצה הראשונה - הקבוצה שהנושאים שבה יבחנו עליהם בבחינת הבגרות - ועליהם להכין פוסטר על פי המיקוד של האשנב. הם צריכים להגישו עד היציאה לחופשת הפסח כך שתוצרים לא אציג בקרוב. העבודה תהווה 15% מהציון. בכיתה עבדנו על קריטריונים והם היו צריכים למלא שאלון ובו האחוז בציון שכל חלק יקבל.

למעשה אני נתתי את הרעיון, אבל הם החליטו מה יבחן בו, מה הקריטריונים של בחינת התוצר, כמה נקודות יקבל כל חלק. אמרתי להם גם שתהיה כאן הערכת עמיתים והם מאוד כעסו "חברים יקבלו ציון גבוה יותר" לכן הם החליטו כי הערכת עמיתים תהיה 20% מהציון הסופי ואילו הערכת מורה 80%. 

יחד עם זאת, בשבוע שעבר הם נבחנו במבחן רבעון ג (פיהוק) ודרך הלמידה הפעם היתה מעניינת במיוחד זאת מכיוון שהיא נערכה בחלקה בקבוצת הפייסבוק. תלמידה אחת לקחה על עצמה לסכם את כל החומר, לאחר מכן העלתה אותה לקבוצה וביקשה שאעבור ואביע את דעתי (היא קיבלה לייק גדול)

במקביל, תלמידה אחרת קיבלה סיכומים מתלמיד אחר בשכבה ואותם היא סיכמה. בכיתה נוצר ויכוח/דיון על מהו הסיכום הטוב יותר. באותו הזמן העליתי לקבוצה חומרים שונים בנושאים שלדעתי לא היה כיסוי מספיק מבחינת הסיכום. 

בסופו של דבר, רוב התלמידים למדו מהסיכום של התלמידה הראשונה. האם היה טוב או רע, אני צריך עכשיו לבדוק את הבחינות. כיצד זה נראה? לפניכם תמונת מצב...

כתבנו מדווח

יותר עבודה, בהחלט יותר עבודה! אבל, התמורה בהחלט שווה!!

בתחילת השנה שאלו אותי מספר פעמים אם במודל הכיתה ההפוכה יש יותר עבודה. אז התשובה היתה, 'סגנון העבודה שונה'. היום אני חייב לציין כי העבודה היא בהחלט רבה יותר. יתכנו לכך מספר סיבות:

- המערכת הדורשת מתלמידים הספק חומר ומספר בחינות רב

- עומס העבודה שלי מעבר לתפקידי כמורה להיסטוריה

- חלוקת זמן לא נכונה

- הכנה מחדש של מערכי השיעור

ויתכן כי כל הסיבת יחד - כל אחת במינון שלה - אשר גורמות לעבודה הרבה. בכל מקרה יש יותר עבודה, אבל... מה שקורה בכיתה שווה את זה!

שתי הערות ביניים. ראשונה, "כל מה שנאמר לפני המילה 'אבל' לא נחשב" (בנז'ן סטארק). שנייה, ראו הפוסט של אביב צמח מתאריך 15.2. 

בכיתה י' למדנו בחודש האחרון על איחוד איטליה והתלמידים למדו על לאומיות באמצעות עבודה ביחידים או בזוגות. הם בנו לאום, יצרו שפה, כתבו מיתוסים ואירועים היסטוריים והקימו מדינה על שטח. בפעם הבאה אציג את התוצרים לעבודה על הלאומיות המודרנית. 

כסיכום ולהמחשת נושא הרומנטיקה, נתתי שיעורי בית: "בארוחת השבת המשפחתית על כל תלמיד ותלמידה לקום, להחזיק בידו כוסית ולהכריז "אני מרים כוסית זו לכבוד מדינת ישראל". המשימה היתה לבדוק את תגובות היושבים לשולחן.

בשיעור לאחר מכן ביקשתי כי התלמידים ישתפו ויספרו על התגובות. יותר ממחצית הכיתה עשו את המשימה למרות המבוכה וכמחצית מהם שיתפו את הכיתה בתגובות המשפחה, היה מאוד מעניין.

תלמידי כיתה י' למדו על איחוד איטליה בשלושה שיעורים בכיתה, מצגת מלווה ומספר סרטונים. אולם לאחר מכן נשאר זמן בכיתה לקרוא מספרו של אדמונדו דה אמיציוס, הלב. התלמידים מכירים את הסידרה בכיכובו של מרקו ולא ידעו כי הסדרה מבוססת על חלק קטן מאוד מהספר שנלמד באיטליה. בחרתי להקריא את הפרקים על הקליבראי הקטן. ועל הילד האמיץ. שני סיפורים המדגימים מהי אהבת המולדת.

לאחר מכאן, הקראתי בכיתה קטעי מקור שונים של ג'וזפה מאציני ואחרים ולימדתי אותם לנתח קטע מקור היסטורי. וכעבודת כיתה בזוגות שהפכה לעבודת כיתה ברביעיות, ניתחו התלמידים קטעי מקור נוספים כגון: נוסח השבועה לתנועת 'איטליה הצעירה' ועוד. בשיעור הבא שאלתי את התלמידים מה דעתם על המטלות והם אמרו שלמרות שהיה קשה ובתחילה לא כל כך הבינו ולא כל כך סמכו על עצמם, היה להם מעניין. 

מכאן למדנו על שינויים בעולם היהודי. התחלנו בגישור בין העת העתיקה לעת החדשה. עברנו מחורבן הבית ורבי יהודה הנשיא דרך הקהילות במערב אירופה, מעמד היהודים בימי הביניים והגירושים הגדולים ממערב אירופה. דיברנו על גירוש ספרד וממשלת ספרד הגישה לי במתנה את החלטתה להעניק אזרחות לצאצאי גירוש ספרד, מה שהוביל לדיון היסטורי-אקטואלי בכיתה ולכך שתלמידים רבים חושבים אם לגשת לשגרירות ספרד ולבקש הוצאת דרכון ספרדי.

המשכנו לפולין וסיפרתי להם כמה היה ליהודים טוב בפולין - רוב הזמן - ועל כך שיהודים רבים קראו לה: פה לן יה. סיפרתי להם על הבעל שם טוב, על חסידות ועל חצרות חסידים. אחד התלמידים טען שהוא צאצא לחסידים משני צידי המשפחה ונתן הרצאה/הסבר מפורט, מצויין ונכון לגבי התפתחות החצרות החסידיים, כל הכבוד מיכאל.

ואז קפצנו לגרמניה למשה מנדלסון שלמרות שזכה במקום הראשון בתחרות פילוסופים מול עמנואל קאנט - לא קיבל את הפרס כי היה יהודי. דיברנו על מעמד היהודים לפני האמנציפציה ומעמדם תוך כדי תהליך האמנציפציה ועל האנטישמיות המודרנית. הדיון בכיתה היה סביב חוסר אמון הסביבה ביהודים. למרות שהגדירו עצמם: "גרמנים בני דת משה" ודגלו באמירה "היה יהודי בביתך וצרפתי בצאתך". למרות שהתקדמו בחברה מבחינת תפקידים בממשל או בהפקת רווחים, למרות ואולי דווקא משום כך הסביבה דחתה אותם. 

למי אתה נאמן? היתה האמירה הכללית כנגד יהודים. האם אתה נאמן לארצך או ליהדותך? האם אתה מגדיר עצמך כיהודי או כאיטלקי / גרמני / צרפתי? ובעיקר האם הסביבה האמינה להם או לא?

הנושא הגדול הבא הוא: הרצל והתנועה הציונית. אבל צריך ללמד מה היה קודם - למרות שזה לא בתכנית הלימודים! איך ניתן ללמוד על הרצל מבלי לדבר על מבשרי הציונות ועל ועידת קטוביץ'. איך ניתן ללמד על הברון רוטשילד מבלי לדבר על השר מונטיפיורי ועל מצב היהודים ברוסיה?

זה הזמן להודות לחינוכית 23, מכיוון שלמרות שהרייטינג שלה נמוך, זוהי אכן 'טלוויזיה קטנה וחכמה' את כל נושא הציונית אני מלמד באמצעות שלוש סדרות בהפקה מקורית של ערוץ גדול זה. 

- ארץ מולדת

- חדשות מהעבר

- לאן יהודים לאן

בכיתה י"א סיימנו את מלחמת העולם השנייה והתחלנו ללמוד על מלחמת העצמאות. 

המשימה האחרונה שקיבלו לסיום הנושא היתה לבחור אחת מהדמויות הבאות: יושב ראש יהודי של יודנראט או מורד יהודי באחד הגטאות או לוחם יהודי באחד מצבאות בעלות הברית ולכתוב שלושה מכתבים/עמודי יומן המתארים היכן הם נמצאים, את התקופה, מה הם רואים, שומעים, מרגישים. למה הם עושים את מה שהם עושים? מהן הדילמות וההתלבטויות שלהם בזמן שהם ממלאים את התפקיד שלהם? מה הסיכונים שהם לוקחים?

בקישור הבא - מכתבים ממלחמת העולם השנייה - תוכלו לראות את התוצרים יש טובים ויש טובים פחות יש מקוריים לחלוטין ויש המבוססים על כתבים קודמים, אבל כולם הם פרי יצירה עצמית. תהנו. 

תלמידי כיתה י"א כבר מבינים את רעיון הכיתה ההפוכה והתרגלו לשיגעונות שלי. למעשה מכיוון שהבינו כי עליהם ללמוד לבד ושאני לא ממש 'מאכיל' אותם את החומר. נוצר מצב בו בשיעורים עצמם כבר קשה להעביר הרצאה פרונטלית. הם לא מעוניים בה. הם רוצים סרטים, מצגת אקטיבית, פעילות אישית או קבוצתית או דיון. 

או שיצרתי מפלצת או שיצרתי תלמידים חושבים, בכל מקרה הם פרצו את הפרדיגמה של "המורה הוא מקור הידע".

לגבי מלחמת העצמאות על כל שמותיה, הצגתי את התמונה הבאה:

התמונה תמיד מזמנת דיון, פירוש השמות, מדוע נבחרו, מי בחר, ההשלכות, האם מדוייק או לא. כל זה עולה בדיון. אבל עוד קודם לדיון, יש צורך לברר את המושגים. בשביל מה יש סמארטפונים? מחלקים את הכיתה לשש קבוצות אשר חוקרות את השמות השונים למלחמה ולאחר מכן כל קבוצה מציגה את השם ומעלים לדיון, האם נכון או לא נכון לקרוא למלחמה זו בשם זה.

ולאחר מכן... שוב תודה לרשות השידור!! כילד אני זוכר את הסדרה 'עמוד האש'. כל יום שני או שלישי מוסיקת הפתיח היתה מהדהדת בבית ולאחר מכן שקט של כשעה. הורי היו צופים בסדרה, כדוברי אנגלית, מנסים לפענח את השפה. ואני הייתי בדרך כלל משתעמם... בדרך כלל.

אבל, מדי פעם היו פרקים מעניינים, פרקים של אקשן של מלחמות, קרבות וצילומים אותנטיים. כך היו הפרקים האחרונים, הקרובים יותר והמשמעותיים יותר לילד שגדל במדינת ישראל. בחרתי להציג להם את פרק 17 משפט האומות, על תכנית החלוקה ותחילת המלחמה. התלמידים - רובם - ישבו מרותקים. כמובן שלפני השיעור הם קראו את החומר בספר הלימוד, אך ההשפעה של סרט היא מאוד חזקה. מדי פעם נשמעו אמירות "עכשיו אני מבין" או "זה מעניין". 

ולאחר מכן, הצגת חמשת שלבי המלחמה בשני חלקיה, לפני ואחרי ההכרזה. לשם כך השתמשתי באתר הפלמ"ח עם מצגותיו הנפלאות - לחצו על המפה, מומלץ!

ובתוך חומר הלימוד עולים דיונים לגבי סליקים ממלחמת העצמאות, פרשת הסרג'נטים ודיר יאסין. לגבי האחרון, אחד הדברים שאני אוהב לעשות בכיתה הוא להוכיח פעם אחר פעם שהיסטוריה היא עניין סובייקטיבי לחלוטין. לכל סיפור בהיסטוריה יש לפחות שלושה צדדים, הצד 'שלנו', הצד 'שלהם' והאמת מבוססת העובדות.

בדרך כלל אני מחלק את הכיתה לשנים, אני טוען בפני התלמידים שנושא כל כך טעון קשה ללמד בקבוצה גדולה. וכך לאחר שמחצית הכיתה יוצאים אני מספר צד אחד של סיפור דיר יאסין, בשיעור לאחר מכן מתחלפות הקבוצות ואני מספר את הצד השני. בשיעור שלאחר מכן אני מבקש מהתלמידים להזכיר על מה מדובר. ההבעות, התמיהה, הקריאות שהופכות עד מהרה לצעקות וויכוח תמיד מקסימות אותי. השנה, כמו מתנה, קיבלתי ממפמ"רית היסטוריה ד"ר אורנה כץ אתר (תודה אורנה), קישור לסדרת מאמרים בנושא דיר יאסין באתר חדשות One. הסדרה חושפת צד נוסף לפרשה זו. מצורף קישור.

לסיכומו של עניין, ככל שהזמן עובר ושנת הלימודים מתקדמת אני שם לב כי יש להקדיש יותר זמן לכיתה הפוכה, יתכן כי זה רק בשנה הראשונה ובשנה השנייה יהיה קל יותר. יחד עם זאת, הרפורמה ללמידה משמעותית באה בדיוק בזמן על מנת ששני התהליכים הללו ישתלבו זה בזה.

ט"ו בשבט שמח לכולם!!!!

בוקר טוב כיתה י'

"יאיר, אתה מתכונן לשבות מחר?" "אתה בעד יציאה לטיולים?" "למה המורים תמיד נגדנו?". ככה קיבלו את פני תלמידי י' הבוקר. התשובה שלי היתה: "אני מלמד רק חצי משרה, רוב העבודה שלי היא בהדרכה. אני בא לכאן בשביל הכיף אז, בבקשה, אל תהרסו לי את הכיף עם כל מיני בעיות משמעת". ולאחר מכן היה שיעור על הגורמים למהפכה הצרפתית. או יותר נכון על "למה לואי ה-16 כינס את אסיפת המעמדות?"

לוקח להם זמן אבל אט אט לקראת סוף מחצית ראשונה יש התיישרות של רוב תלמידי הכיתה. ההכרה כי הם באמת באו ללמוד ולא לעשות 'שכונה'. הבנה - איטית לטעמי - של כללי המשחק הבית ספריים. ויחד עם זה לפתוח את הראש לאפשרות שללמוד היסטוריה יכול להיות לא כל כך נורא.

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, אחת מהדרכים שהם למדו למבחן היתה באמצעות סדנת קומיקס, להלן התוצרים:

והממוצע הכיתתי לבחינת המחצית עומד על 80 ! יפה, הרשימו אותי.

ומה הלאה? התחלנו ללמוד על העת החדשה, היו מספר שיעורי גישור בהם למדנו על קונסטנטינוס, ועידת ניקיאה, עליית כוח הכנסייה, הפיצול בין הכנסיות המזרחית והמערבית, על מאבק האיקונוגרפיה, קרל הגדול והופ... לעת החדשה אותה פתח - לדעתי - ג'וטו די בונדונה, בכך שצייר את דמויותיו עם הבעות פנים.

לאחר מכן קיפצנו לפי סדר כרונולוגי על: יוהן גוטנברג, פיקו דה לה מירנדולה, ניקולו מקיאוולי, מרטין לותר, ניקולאוס קופרניקוס, גלילאו גליליי, רנה דקארט, תומאס הובס, אייזיק ניוטון, ג'ון לוק, שארל לואי מונטסקייה, וז'אן ז'אק רוסו

על כל אחד מהם הקדשנו לפחות 5 דקות - אני מתנצל מעומק ליבי - אבל על ג'ון לוק התעכבתי שיעור שלם הכולל דף עבודה בקבוצות.

החלק הזה כיסה את נושא תנועת ההשכלה ומכאן יכולתי להפנות אותם למהפכה התעשייתית באמצעות שני סרטונים המחשתי להם מהי אותה מהפכה, והרי הם לפניכם:

דיברנו על תהליך העיור, על עוני, צפיפות, תנאי עבודה ואיבוד המסגרות המוכרות אשר מביאות גם הן לירידת כוח הכנסייה.

הם צפו במספר סרטוני היה היה פרקים 18 - 19 ובשיעור הלפני אחרון דיברנו על מהי רומנטיקה

הם הבינו שרומנטיקה היא רגש, הם הבינו שיש לרגש זה ביטויים רבים, כגון: אהבה, חיזור, נשיקות וליטופים אבל גם נאמנות, חברות ואי הלשנה. הם ידעו לשנן יפה כי הגרמנים העלו את הרגש הרומנטי ביחס למדינה אך כששאלתי אותם מה הכוונה הם לא כל כך ידעו מה לומר.

הבנתי כי על מנת שהם יבינו עליי לעשות צעד קיצוני, פרובוקטיבי שיעורר מהומה בכיתה אבל גם הבנה מוחלטת לרעיון הרומנטי. 

הם קראו על המהפכה הצרפתית ובשיעור הבא נמשיך את הדיון על השלכותיה ובסוף השיעור אתן עבודה להערכה חלופית אשר תחליף את מבחן הרבעון השלישי.

הלאומיות המודרנית

אשמח מאוד להערות והארות לגבי העבודה ואני כבר מודה לכל הקולגות התורמות והתורמים שהעיפו מבט מעמיק, הציעו, העירו ובמיוחד האירו.

עבר חודש ? לא שמתי לב בגלל כל השלג....

מאז הפעם האחרונה שכתבתי עבר חודש, כל כך הרבה דברים יכולים לקרות בחודש.... מעגלים שלמים נפתחים ונסגרים.

יש לי שאיפה לכתוב שני פוסטים הערב, נראה אם אצליח.

כיתה י"א

מאז הפעם האחרונה שדיווחתי היתה הפסקה מאוד ארוכה במפגשים הכיתתיים: תחילה מסע ישראלי, לאחר מכן חופשת חנוכה ולאחריה חופשת שלג. בשבוע שעבר הם נבחנו מבחן מחצית [פיהוק גדול] על כל החומר מתחילת השנה:

א. האידיאולוגיה הנאצית

ב. הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון 

ג. מדיניות תוקפנית של גרמניה מול מדיניות פייסנית של העולם

ד. דרכי ביסוס המשטר הנאצי בגרמניה. 

ה. מדיניותה של גרמניה הנאצית בייחס ליהודי גרמניה בין השנים 1933-1938.

ו. 'הסדר החדש' באירופה: הבהרת המושג והצעדים השונים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמתו. 

ז. המדיניות כלפי היהודים בפולין עד ריכוזם בגטאות.

על מנת שיוכלו ללמוד היטב העליתי סיכומים בנושאים שונים לקבוצת הפייסבוק

מצגת המראה את מהלכי המלחמה יום אחר יום

סרטון תעמולה של דונלד דאק בליווי טופס Google

לימדתי בכיתה - וגם תרגלנו - מהי שאלת דעה/עמדה והעלתי מספר שאלות לקבוצה:

- לאחר הסכם מינכן, ירד ראש ממשלת בריטניה מהמטוס באנגליה ואמר "הבאתי כאן שלום לדורות" הבע דעתך על משפט זה

- הבא חוק אחד נגד היהודים המסמל לדעתך את השיא במדיניות הנאצית האנטישמית

- הבא את ההסכם החשוב ביותר לדעתך במדיניות התוקפנית של גרמניה
- מדוע לדעתך העולם 'שתק' מול מדיניות הנאצים כלפי היהודים

יצרתי מאגר של בחינות בגרות משנים קודמות כדי שיוכלו לתרגל בחינות [פיהוק גדול] וכתבתי כי כל מי שיענה בקבוצה יקבל LIKE לתשובה נכונה

ביום ראשון 22.12.13 הם נבחנו בבחינת המחצית [פיהוק גדול] לפני כעשר דקות סיימתי לבדוק את הבחינות ולהלן מספר נתונים: מתוך 32 תלמידים, ניגשו 27 (מותר למי שרוצה לגשת למועד ב אם לא ניגש למועד א) מתוך 27 מבחנים 3 קיבלו מתחת ל55, ארבעה קיבלו 100, ועוד חמישה קיבלו מעל 96. הממוצע הכיתתי עומד על 83 (ממוצע ארצי עמד סביב 68)

ביום שני התלמידים קיבלו עבודה להגשה (לא קבוצתית) עד 7.1.14 וברגע שאקבל את העבודות, אשתף כאן.

קראו בספר את העמודים הרלוונטיים ובדף הפייסבוק "עושים היסטוריה - מלחמת העולם השנייה והשואה" את המאמר הבא:http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2194680 
וגם את המאמר הזה:http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2200654#.UryUOlsjmjE.facebook

1. בחרו אחת מהדמויות הבאות: 
א. יושב ראש יהודי של יודנראט באחד הגטאות
ב. מורד יהודי באחד הגטאות
ג. לוחם יהודי באחד מצבאות בעלות הברית

כתבו שלושה מכתבים/עמודי יומן המתארים היכן הם נמצאים, את התקופה, מה הם רואים, שומעים, מרגישים. למה הם עושים את מה שהם עושים? מהן הדילמות וההתלבטויות שלהם בזמן שהם ממלאים את התפקיד שלהם? מה הסיכונים שהם לוקחים?

יש להגיש כקובץ דיגיטלי – בלוג, מסמך שיתופי עם הרשאה לתגובות או מסמך WORD דרך המייל. ההגשה עד 7.1.14

מאחל לכם ברכות לשנה החדשה

הפוסט השני לסוף שנת 2013

כיתה י רבת התהפוכות!

אם היתם יכולים לשבת בכיתה הזו ולו רק לשיעור אחד, היתם צוחקים, לא עליהם חלילה אלא על המורכבות. זו כיתה שרוב יושביה רוצים ללמוד אבל קשה להם. יש בכיתה קבוצה של בנים עם ADOB - Attention Deficit Oooooh Bubbles. כל כך קשה להם לשמור על קו מחשבה רציף ללא הסחות... מעניין איך הם חווים את זה?

בכיתה זו סיימנו ללמוד על תקופת בית שני כבר לפני חנוכה ומאז אנו מתרגלים לקראת מבחן המחצית [פיהוק גדול] שהיה אמור להתקיים ב20.12.13 ויתקיים מחר! [פיהוק גדול]

וכיצד למדנו? אוווו השיטות הן רבות ומגוונות:

שיעור אחד הקדשנו לכתיבת פתיחה, פתיחה כזו שתגרום לבודק לומר לעצמו "המממ התלמיד הזה יודע את החומר". הסברתי להם על שיטת כתיבת קורות חיים בארה"ב בה על הכותב לכתוב פסקה על עצמו בה הוא משווק את היכולות והניסיון שלו.

נתתי להם לכתוב פסקאות פתיחה שיווקיות למלך כורש ולהצהרתו, מסע פרסום לשיבת ציון, סיסמאות ומשפטי תעמולת בחירות לעזרא, נחמיה הבדלנים ומנגד ל'מפלגה' האוניברסאלית.

בשיעור אחר, דיברנו על קריאת השאלה והבנתה, על חשיבות כתיבת ראשי פרקים ועל הזמן שזה חוסך. תרגלנו את קריאת השאלה וכתיבת ראשי הפרקים.

בשיעור אחר, עשינו קומיקס על הנושאים השונים - אעלה בהקדם את התוצרים המקסימים.

גם לקבוצה זו העליתי: קישור לאתר חומרי למידה ומצגות, סיכומים ויצרתי מאגר בחינות בגרות. ובמהלך השבוע האחרון התלמידים מעלים שאלות ותשובות לקבוצה וזוכים בלייקים רבים, אתן כאן שתי דוגמאות לשאלה ותשובה של תלמידים:

מתנצל על הניסוח ושגיאות הכתיב אך רציתי להשאיר את הדברים כפי שהם:

א. הצג את עיקרי התוכן של הצהרת כורש, והסבר מדוע נתן כורש את ההצהרה.
ב. הסבר שלושה קשיים שעמדו בפני שבי ציון לאחר שהגיעו לארץ ישראל.

תשובה:
א. כורש, השליט הגדול של האימפריה החזקה ביותר באותה תקופה- ארצות הברית של היום! מפרסם הצהרה לפיה על בני העם היהודי לשוב לארץ ישראל ולבנות בה את בית המקדש ומי שלאינו מעוניין בכך ישלם בכסף וברכוש לטובת הבנייה ומוסיף כי גם האימפריה הפרסית תתרום לבנייה על ידי השבת אוצרות בית המקדש הראשון שנגנבו על ידי הבבלים, שנים קודם לכן.

אם כך, איזו סיבה יכולה לגרום למהלך שכזה מצד המלך החזק ביותר באותו הזמן השולט על מספר רב של עמים שונים?
האמת היא שאין תשובה חד משמעית לגבי סיבות מתן ההצהרה אך ישנן השערות רבות. אחת מהן היא ההנחה כי כורש העניק את ההצרה המדוברת מפני שאמין באלים רבים ולא רצה הכעיס אותם או לחילופין רצה להתחבב עליהם כדי שלא יענישו אותו. ה' ככל הנראה היה אחד מהם. ואיזו דרך טובה יותר להתחבב על אל מלבנות לו בית מקדש?

השערה אפשרית נוספת היא, מקומה של ממלכת יהודה שהיה קרוב ביותר לגבול עם ממלכת מצרים, עמה הייתה שקועה פרס במלחמה. על כן,הקמת ישוב יהודי פרו- פרסי ביהודה יכולה בהחלט להוות מניע פוליטי למתן ההצרה.
כך, הנתינים ביהודה יחושו כלפי כורש והאימפריה ה הפרסית רגשי נאמנות מפני שאפשרו להם לבנות את בית המקדש ולא ייכנעו במידה ומצרים תבקש לכבוש את האזור.

ב. לאחר מסע ארוך בדרכים הגיעו כ42000 יהודים לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש- אשר נקראים בפינו שבי ציון.
בהגיעם של לירושלים הניחו שבי ציון את אבן הפינה של בית המקדש והקימו מזבח לה'. כמעט מיד לאחר מכן החלו עבודות הבנייה של בית המקדש השני.
בחלוף שנתיים של פעילות נעצרה הבנייה לתקופה של כ15 שנים בעקבות שלושה קשיים שעמדו בפני שבי ציון לאחר שהגיעו לא"י:
ראשית,צרי יהודה ובנימין ובראשם טוביה העמוני גשם הערבי וסמבלט האדומי דיכאו את הבונים , חבלו בבנייה והתלוננו לפרסים על מעשיהם של שבי ציון. צרי יהודה ובנימין הינם עמים שישבו בארץ ישראל והיו עוינים את שבי ציון. כאשר בניהם נכללו השומרונים שחיו אורך חיים יהודי ועם זאת שבי ציון סרבו להרשות להם להשתתף בבניית בית המקדש אל אף בקשתם ועל כן בקשו למנוע משבי ציון להקימו.

שנית, לאחר מותו של כורש צצו בעיות פנימיות בתוך האימפריה הפרסית שנבעו כתוצאה ממלחמות ירושה ומלחמה עם מצרים שלא תרמו למעבר המשאבים למקדש מין האימפריה הפרסית לטובת בית המקדש כפי שהובטח בהצהרה- חשוב לזכור שמלחמות עולות כסף...

לבסוף, התנאים בשטח גם הם לא היו בדיוק נוחים: יש לזכור שאני מדברים על ארץ ישראל מוכת בצורת ויבשה בנוסף לפגעים בטבועה שהם לכשעצמם מהווים קושי גדול.

ודוגמה נוספת:

תלמיד: מישהו יכול להסביר לי למה שלטון הורדוס הוא שלטון עקיף, ושלטון הנציבים הוא ישיר?

תלמיד: הורדוס היה "יהודי" (הלניסטי שמשפחתו גוירה), הוא היה מקורב לשלטון הרומאי ולכן נבחר,הוא נחשב שלטון עקיף מכיוון שהוא נבחר מתוך העם ולא מתוך רומא. הנציבים היו רומאים וחלק מהשלטון הרומאי ולכן נחשבים שלטון ישיר.

על תוצאות המבחנים, אדווח בפעם הבאה

"לא הבטחתי לך אף פעם, גן של שושנים"

מכירים את השיר? אם לא אז בבקשה המילים של יונתן גפן, הלחן של מיקי גבריאלוב והביצוע של האגדי... אריק איינשטיין

ומה לכל זה ולשיעור היסטוריה? הרבה מאוד! ראשית כל, התלמידים צריכים להכיר את שלושת המעורבים: יונתן, מיקי ואריק. שנית הם צריכים להכיר יצירה עברית ישראלית מקורית. שלישית הם צריכים ללמוד עברית ולהבין כי ניתן לשחק איתה. 

ורביעית, המצב בכיתה הוא, איך נאמר... לא תמיד גן של שושנים.

וזה התחיל כך, ביום שישי לימדתי את התלמידים על התנאים, על שינון ועל למידה בעל פה. היו כאלה שאפילו צעקו שזה בדיוק מה שאני לא עושה בכיתה שלהם. בסיום השיעור נתתי להם שיעורי בית. לתמצת מספר עמודים ולענות על מספר שאלות בנושא התקנות של חכמי יבנה כהכנה לשיעור הבא.

בשיעור הבא... חצי כיתה!!!! לא הכינו שיעורי בית. מכיוון שזו לא היתה הפעם הראשונה, שלחתי אותם לספריה להשלים את המטלה. לא ישלימו לא יכנסו לכיתה.

בכיתה נשארו רק אלה שכן הכינו ---- מעניין, כל מי שנשארו היו רוב הבנות ותלמיד אחד.

השיעור סבב סביב תקנות לזכר מקדש ותקנות לזכר חורבן. העליתי שאלה, מדוע רבן יוחנן בן זכאי תיקן תקנות לזכר מקדש ואילו רבן גמליאל תיקן תקנות לזכר חורבן? דיברנו על לוח השנה הלועזי-שמשי, על לוח השנה המוסלמי-ירחי ועל 

לוח השנה העברי. דיברנו על עיבור השנה על השיטה. 

"אבל כל ארבע שנים זו שנה מעוברת!!!" אומרת תלמידה. "חפשי בסמארטפון... כל כמה בעברי?" אני עונה לה בשאלה. אחרי דקה וחצי: "2 רגילות 1 מעוברת 2 רגילות 1 מעוברת 1 רגילה 1 מעוברת!" ושוב דיון על חשיבות הזמנים ללוח העברי עם רגליו החקלאיים, על הוספה של אדר א ולא אדר ב. ואחרי עשרים דקות של שיעור אומרת אחת התלמידות "גאון הריב"ז הזה! איך הצליח לחשב מאז מה יהיה היום!"

ולאחר מכן, מהם ארבעת המינים, למי הם מושווים? מהי ברכת המינים? וכיצד עושים אותה? 

ולבסוף... היו צריכות לעבור עשר שנים כדי שהעם יבין, יעכל יפנים וישלים עם חורבן בית המקדש. עשר שנים של זכר למקדש, להיאחז במה שכבר איננו להיזכר במה שהיה. ורק לאחר עשר שנים ניתן היה, כנראה, להתמודד עם החורבן ולתקן תקנות לזכרו.

לא סתם חכמי יבנה, גאוני יבנה!!!